נפרדים בכאב מנריה הרקם ז"ל

בצער רב אנו נפרדים הלילה מנריה הרקם- בנם בן ה14 של גדעון ואביטל הרקם מיד בנימין שנפטר לאחר מלחמה עיקשת במחלת הסרטן.

אביטל וגדעון היקרים אין לי מילים לנחם אתכם על האובדן הקשה שלכם.

אנו כולנו נזכור את נריה והכוחות המיוחדים שהעניק לנו בימיו האחרונים.

יהי זכרו ברוך

 

וזה סיפורו של נריה הרקם ז"ל והשיר שביקש להפיץ:

נריה הרקם מיד בנימין, כיום בן 14, קבל אבחנה של סרטן לפני כ3 שנים. הוא עבר תהליך קבלה לבית החולים, ניתוח וטיפולים, וכן תקופת שיקום ארוכה כתוצאה מהנכות שנגרמה מהגידול.

הדרך היתה ארוכה עם עליות וירידות רבות, וכן שאלות עמוקות בנושא מהות החיים ומה באמת חשוב פה.

יום אחד בבית הספר, נריה קבל משימת כתיבה מהמורה שלו. הוא כתב שיר על המסע שעבר. כשהמורה שאל אותו לגבי האור בקצה המנהרה, על עם ישראל שסוף סוף הגיע לארצו לאחר 40 שנה במדבר, נריה בקש רשות להשאר במדבר. זו היתה הפעם הראשונה שנריה הוציא את הכאב והכעס שלו על דף. הוא הרגיש צורך להשאר במקום הזה, במדבר.

רק לאחר מספר חודשים, כשנריה ערך את השיר שלו, הוא שקל להוסיף את המילים ״אבל אני לא מתייאש״, אבל זה עדיין היה בסימן שאלה.

כשנתנה לנו ההזדמנות לעבוד עם צוות באפליקציית ״סימפלי״ (simply), דרך יום מיוחד שארגנו ״אמבולנס הליצנים״, כדי להקליט את השיר של נריה, נריה בחר לכלול את המילים ״אבל אני לא מתייאש״, והשיר הפך לשיר של תקווה.

כשעולמו של אדם קורס עליו, התקווה היא הדבר שאפשר לאחוז בו, הידיעה שהכאב והסבל יגיעו לקיצם בסופו של דבר.

הקלטנו את השיר בספטמבר 2023.

ב7/10, יום ההולדת הלועזי של נריה, היינו בממ״ד כמו רבים שהיו בארץ באותו יום, ושמענו אזעקות ללא הפסקה.

לאחר מכן הכל השתנה.

נריה התחיל טיפול חדש שדרש נסיעה שבועית לתל אביב. יום אחד תפסה אותנו אזעקה בדרכינו הביתה. עצרנו בצד הכביש ושכבנו על האדמה, בעודינו רואים את הטילים עוברים מעלינו. החוויה זעזעה אותנו והגענו להבנה שכדי להעלות את סיכויי הריפוי של נריה, עלינו לעבור כמשפחה למקום פחות מלחיץ ולהמשיך שם את הטיפולים. מכיון שאנחנו אזרחים אוסטרלים, עברנו לשם לכ3 חודשים. נריה הלך לבית הספר, התחבר עם ילדים חדשים ואפילו הלך למחנה בני עקיבא (חלק מהקטעים בסרטון צולמו שם). לקחנו זמן לנפוש באוסטרליה ופשוט…לנשום.

היה זה חודש דצמבר כשהגיע הזמן להוציא את השיר לאור. הכאב במדינה עדיין היה טרי ולא הרגשנו בנח להוציא שיר על מאבק וכאב אישי כשהכאב הלאומי הרגיש הרבה יותר גדול.

עם זאת, נריה הרגיש שהמסר של השיר יתן תקווה לכל מי שעובר תקופה מאתגרת, ברמה האישית או הלאומית, ולכן הוא כתב את הפוסט לאינסטגרם בצורה כה נבונה, על כך שהתקווה חשובה עכשיו יותר מתמיד.

בחודש האחרון, המצב הבריאותי של נריה הדרדר, ולמרות שגופו מאכזב אותו, הוא ממשיך להיות חזק ברוח ובכח הרצון.

ברגעים אלה בארץ, יש תחושה שהכל קורס עלינו. אנשים אהובים אבדו לנו, החטופים עדיין בעזה. החיילים שלנו מתמודדים עם סכנות ממשיות בכל רגע כדי להגן עלינו ולדאוג שנשרוד את זה. למרות הכל, אנחנו בוחרים לאחוז בתקווה.

זה המסר של נריה והאור שהוא מבקש להפיץ בעולם.

ונשמח אם תעזרו לנו להפיץ אותו : הולך במדבר